<h1>המנהיג הלכ' לולב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
נחלקה התיומת פסול, בפסוקות ובגדולות, תיומת הוא גבא דהוצי היכא דרביצן אהדדי דמתיים להו ומשוי להו חד אם נחלקה פסול. וכן כת' רבי' היי ז"ל, שכל העלין הן תיומת הכפולים העלין לשנים, ואם התיומת האמצעי' קיימת אע"פ שנפרצו שאר התיומות כשר, וזהו נפרדו עליו כשר, וצריך לחברן, דתנן ר' יהודה אומ' יאגדנו מלמעלה כתי' כפות תמרים כפות שיאגדנו, וכן מנהג כל ישראל לחזור אחר לולב שלא נפרדו עליו ואם לא נמצא הוא והתיומת קיימת שלא נחלקה כשר.
[בירוש' [פ"ג ה"א] על נחלקה התיומת נחלק המתמים, רב יהודאי ז"ל ההוא גבא דהוצא היכא דדביקי מהדדי ההוא דמתיים להו ומשוי להו חד, ומאי התיימת והיו תואמים, רב פלטוי, אותו הוצא העליון שבראש כלם שאין הוצא למעלה הימנו והוא כשני הוצין דבוקין זה לזה ונקראין תיימת אם נחלק אחד מחברו שדומין לשנים פסול, רבנו ז"ל נקטעה הוצא העליונה המחברת לראשה או נחלקה, הנה לרב פלטוי ולרבנו סע' ז"ל נחלקה התיימת העליונה דוקא קאמ', ורב יהודאי אמ' מכל תאומה ותאומה של כלן, ובספרד כמנהג רב סעדיה עושין ונחלקה אפי' מעט או נקטעה אפי' מקצתה, נפרצו עליו פסול, נפרדו כשר, פי' נפרצו שנתקו מן השדרה והן עליו תלוין בה, וזהו דעביד כי חופיא, והוא כעין פרצה, נפרדו שנתפרדו ההוצין כעין פתיחת החרות ולא נתק אחד מהן מחברו ולפי' כשר].
ולקחתם לכם ביום הראשון ולקחתם שתהא לקיחה לכל אחד ואחד, לכם משלכם להוציא את השאול והגזול, פרי עץ הדר, שטעם עצו ופריו שוה, זה אתרוג, (דתנן) [ותנן] [כ"ט ע"ב] לולב היבש והגזול פסול, דבעי הדר וליכא, ובירושל' [פ"ג ה"א] לא המתי' יהללו יה, והגזול פסול דכתי' לכם ואפי' בי"ט שני כדר' יוחנן משום דהוה ליה מצוה [הבאה] בעבירה, [דכתי' והבאתם גזול וגו' גזול] דומייא דפסח דלית לה תקנתא ומשום חומר י"ט ראשון דאוריית' אמור רבנן בי"ט שני משאר ימים שיוצא בשאול ובגזול. ואמ' רב פלטוי פסולי' בין בי"ט ראשון בין בי"ט שני, וי"א כי כל פסולי' (שבמחשבה) [שבמשנה] לעניין ד' מינין שבלולב כולהו בי"ט ראשון קיימי דמדאוריית' הוא, אבל בשאר יומי דרבנן כשרי' לא שנא גזול ויבש ולא שנא שאר פסולי', וכדר' יצחק בר נחמני אמ' שמואל [ל' ע"א] לא שנו אלא בי"ט ראשון, אבל בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דפליג אדר' יוחנן הכא כרב אשי בתרא אוקים לכולה מתני' בי"ט ראשון אליביה, ועוד דלגבי אתרוג דנקבוהו עכברים [ל"ו ע"ב] בלישנא בתרא דאמ' רב אין זה הדר בניחותא דכשר, ואלו מתניתי' תנן [ל"ד ע"ב] ניקב וחסר כל שהוא פסול, ואוקים רב אשי למתניתי' בי"ט ראשון, הא בשאר יומי כשר, כדר' חנינא דמטביל ביה ונפיק, ומדקאי בי"ט ראשון כל פסולי דמתניתי' נמי בי"ט ראשון הוו, וכן פסקו בתראי, ובירוש' [פ"ג ה"ו] ר' יצחק בר נחמני בשם שמואל כל הפסולין אינן פסולין אלא בי"ט ראשון.
ושאלו לרב פלטוי, לולב הגזול והיבש פסול ואם נמצאו ג' המינין כשירי', ואיכא לולב או אתרוג יבש דלית בה מששא, מי סמכינן אדר' יהודה בשעת הדחק או כרבנן, והשיב הלכה כסתם מתניתי' דפסולי' בין באתרוג בין בלולב בין בהדס בין בערבה, חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים, ועוד סתם מתני' ומחלוקת דבריית' הלכה כסתם מתניתי' כדאמ' בפ' החולץ ליבימתו. הילכך ד' מינין שבלולב פסולי' בין בי"ט ראשון בין בי"ט שיני, וכמושין כשרין, אבל ודאי במקום שאי אפשר להביאן לחין כשהן הדורין ואף בכמה פרסאו' יוצאי' ביבישין, שאף חכמי' שאמרו יבישין פסולי' במקום שאי אפשר מודים שיוצאין בהן, דתנייא [ל"א ע"א] א"ר יהודה מעשה בבני כרכין כו', ומדאמ' לו אין שעת הדחק ראייה, למדנו שאם שעת הדחק הוא לא פליגי רבנן עליה דר' יהודה.
<h2>דף ל.</h2>
וכת' רבי' יעקב מ"כ ז"ל, זה שאנו מחלקי' בין י"ט ראשו' לי"ט שני לאו משני ספק ראשון קאמ' דההוא וודאי י"ט ראשון הוא דמתקרי וכל חומרי י"ט ראשון עליו בין לעניין מלאכה וקדוש' ותפילה והבדלה לבד ממת [ביצה ו' ע"א] דגדול כבוד הבריות, ושלחו מתם הזהרו מנהג אבותיכ' בידיכם, ומנדין על שני ימים טובי' שלגליות אלא י"ט שני הוא יום השלישי לחג ראשון לחול המועד, דאין בו ספק ראשון וכן עיקר. אב"ן.
<h2>דף לא.</h2>
תנן התם במנחו' פ' הקומץ רבה, [כ"ז ע"א] ד' מינין שבלולב מעכבו' זה את זה, ואמ' רב חנן בר רבא לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבו'. ובפסוקות ובגדולות, אין לו מעכבין דכולהו חדא מצוה היא, דכתי' ולקחת' עד שתהא לקיחה תמה בכל חד וחד, יש לו אין מעכבי' דלא איצטריך לאגבוהי לכולהו בהדדי אלא אף בהגבהת כל אחד ואחד לבדו יצא, דקיימא לן כרבנן [סוכה י"א ע"ב] דלולב אין צריך אגד, וכשם שאין פוחתי' מהן, כך אין מוסיפי' עליהם [שם ל"א ע"א], לא מצא אתרוג לא יביא פריש ורימון שלא תשתכח תורת אתרוג, דילמא אתי למסרך, ותנייא כולן כמושין יבישין פסולין, ר' יהודה אומ' כשירין, ומעשה בבני כרכין שהיו מורישין לולביהן לבניהן, אמרו לו אין שעת הדחק ראייה. למדנו מזה דאליבא דכולהו בשעת הדחק כשירין, ואם לא נמצאו לחין יוצאין ביבישין דאין לך שעת הדחק יותר מזה שאי אפשר למצוא, ומי שאינו מוצא כלל לא יביא ממין אחר.
<h2>דף לב.</h2>
עקום דומה למגל פסול, והוא שהוא עקום לפניו, אבל לאחריו דרך גידולו הוא וכשר. וכת' רבי' היי ז"ל, הלולב מבפנים הוא צומח, ורבוץ כלפי חוץ אם מפאת פניו עקום משונה הוא ופסול, ואם מכלפי חוץ שהוא אחריו דרך גדולתו הוא וכשר. ועקום לצדדין כעקו' לפניו דמי ופסול. חר(י)ות פסול כחריות שלדקל, שיצא מכלל לולב דומה לחרות כשר דהיינו שנתפרדו עליו ויוכל האדם לחברן. לולבא דסליק בחד הוצא בעל מום ופסול, ואמ' רב היי ז"ל, דרכו שללולב לעלות בשני הוצין דבוקין זה בזה מפני שהכל ההוצין היוצאי' על גב שדרו מתמעטי' ועולין, ובזמן שעולין למעלה מראשו שלשדרו, ויש על ראש שדרו הוצין יוצאי' מצדדיו וכלין ונשארי' שנים אלו הוא עולה עכשיו כשר, ואם אין על ראשו ג' בדין אלא אחד והשאר עולי' דרך אותו צד, וכן כל הלולב דרך צד אחד עולין הבדין בעל מום הוא ופסול.
<h2>דף לב:</h2>
הדס הגזול והיבש פסול, תנא עבות כשר שאינו עבות פסול, היכי דמי עבות אמ' רב יהודה דקיימי תלתא תלתא טרפי בחד קינא, רב כהנא אמ' אפי' תרי וחד, רב אחא מהדר אתרי וחד, והואיל ונפק מפומיה דרב כהנא, א"ל בר אמימר אנא לההוא הדס שוטה קרי להו. ואית דפסקי כרב יהודה, דכתי' והביאו עלי הדס ועלי עץ עבות ועשו סוכה, ואמרי' היינו הדס והיינו עץ עבות, ואמ' רב חסדא הדס שוטה לסוכה, עץ עבות לולב, נמצא דהדס שוטה פסול להושענא, הרב אב"ן גיאת. ואין ראייה מכאן דדילמ' עבות דקרא תרי וחד, והדס שוטה לסוכה חד וחד. אב"ן. ובהלכו' גדולו' פסק כר' יהודה, והדס שוטה פסול להושענא בין לחודיה בין בהדי עבות, והיכי דמי הדס שוטה דרברבן ופרכון טרפיה. ולא נהירא לי מדאמימ' לעיל. אב"ן. ורב פלטוי ז"ל אמ' כיון שיש בו ג' הדסים עבות כר' יהודה יתן בו ממה שאינו (מינו) [עבות] כמה שירצה, וכן מנהג בשתי ישיבות, וכן כתבו רבי' סעדיה ז"ל ורב נטרונאי ז"ל והר"מ ש"צ, דהא סיב הדקל ועיקרו הן כשרין לר' יהודה דאמ' אין אוגדי' את הלולב אלא ב(י)מינו, ואע"ג דסבר דלולב צריך אגד הואיל ומין לולב הן וכ"ש לרבנן דאין צריך אגד, וכ"ש דהדס שאינו עבות כשר למלאות בו, וכן מנהג כל ישראל למלאותו בהדס שאינו עבות לנאותו.
נשרו רוב עליו ונשתיירו [בו מיעוט כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת ומשכחת לה באסא מצראה שיש סביבותיו ז' עלין דקין. ואע"פ שיש לו שם לווי כשר. יבשו רוב העלין ונשתיירו] בו ג' בדי עלין לחין בראש כל אחד ואחד כשר. ואמ' רב סעדיה ז"ל, ואי איכא ג' קיני ברישיה סגי ליה בהכי. לדבריו ג' בדי עלין לחין ג' קנים הם ובכל אחד ג' קיני ברישיה. ואינו נר' לי, דהא מתחילתה לא בעי' טפי אלא ג' עלין בראש כל אחד ואחד. וכן כת' רבי' חפץ גאון ז"ל, אם נשתייר בכל אחד ג' עלין לחין כשר. ותניא [ל"ד ע"ב] ר' ישמעאל אומ' פרי עץ הדר אחד כפות תמרי' אחד, וערבי נחל שתים וענף עץ עבות ג', ואפי' שנים קטומין ואחד שאינו קטום, ר' טרפון אומ' אפילו שלשתן קטומי', והלכה כר' טרפון דחזר בו ר' ישמעאל לגבי דר' טרפון, מ"מ מצוה מן המובחר להיות שלשתן שלימי', מדאמ' להו שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו זביניכו, ואי לא דרישנא לכו כר' טרפון, ומדלא דריש להו ש"מ כך מצוה מן המובחר להיותן כולן שלימין, וכן כת' רב שר שלום גאון, ושמעתי כי יש מקומו' שנותנין בלולב ס"ח בדין שלהדס כמנין לולב, ואני מצאת' שמצווה מן המובחר להיות בלולב עלין כמניין לולב. אב"ן.
<h2>דף לג.</h2>
וכת' רב נטרונאי ז"ל, שהדס שללולב אין צריך שיהא עבות אלא ג' בדין בלבד. והלכ' כר' טרפון, ואליב' דר' ישמעא' ור' עקיבא דמחמיר טפי מר' טרפון לא מצי' אלא ג' בדין, וזה שנהגו העולם להרבות בו כדי (להנאתו) [לנאותו].
<h2>דף לד:</h2>
ותנייא יכול יהו כולן באגודה אחת, וכי נאמ' וכפות תמרים לא נאמ' אלא כפות תמרים, לומ' לך פרי עץ הדר אחד כפת תמרי' וענף עץ עבות וערבי נחל באגודה אחת, לולב מצוה לאוגדו לא אגדו כשר, מאי מצוה משום זה אלי ואנויהו, (פי') התנאה לפניו במצות לולב נאה, שופר נאה, סוכה נאה כו', וכל המקיים לולב באגדו והדס בעבותיו כאילו בנה מזבח והקריב עליו, שנ' אסרו חג בעבותי' עד קרנות המזבח.
וכת' רב נטרונאי ז"ל, שהדס שללולב אין צריך שיהא עבות אלא ג' בדין בלבד. והלכ' כר' טרפון, ואליב' דר' ישמעא' ור' עקיבא דמחמיר טפי מר' טרפון לא מצי' אלא ג' בדין, וזה שנהגו העולם להרבות בו כדי (להנאתו) [לנאותו].
שעור אתרוג, קטן ר' מאיר [אומ'] כאגוז ור' יהודה אומ' כביצה, ור' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה, ובגדול כדי שיאחז שתיהן בידו אחת דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומ' אפי' בשתי ידיו, ר' יהודה סבר שיהו הלולב והאתרוג נשואין בידו אחת, ולא יהא האתרוג גדול כל כך שיצטרך ליטול הלולב בידו אחת, והאתרוג [בידו] שנית, ור' יוסי סבר אף אם האתרוג גדול כל כך שלא תוכל היד ליטול שניהן ויצטרך שתי ידיו לאתרוג וללולב זה בידו אחת וזה בידו אחת כשר, וכן פי' רבי' היי ז"ל, וכך היא בירושל', [פ"ג ה"ז] סבר ר' יוסי אילו הוה כתי' וכפות תמרים יאות לא כתי' אלא [כפת] תמרים, זה בידו אחת וזה בידו אחת, אבל אם הוה כתי' וכפות תמרי' היה לך לומ' ששניהם בידו אחת, והלכת' כר' יוסי דנמקו עמו, וכן עמא דבר.
<h2>דף מג.</h2>
ולקחתם לכם ביום הראשון ולקחתם שתהא לקיחה לכל אחד ואחד, לכם משלכם להוציא את השאול והגזול, פרי עץ הדר, שטעם עצו ופריו שוה, זה אתרוג, (דתנן) [ותנן] [כ"ט ע"ב] לולב היבש והגזול פסול, דבעי הדר וליכא, ובירושל' [פ"ג ה"א] לא המתי' יהללו יה, והגזול פסול דכתי' לכם ואפי' בי"ט שני כדר' יוחנן משום דהוה ליה מצוה [הבאה] בעבירה, [דכתי' והבאתם גזול וגו' גזול] דומייא דפסח דלית לה תקנתא ומשום חומר י"ט ראשון דאוריית' אמור רבנן בי"ט שני משאר ימים שיוצא בשאול ובגזול. ואמ' רב פלטוי פסולי' בין בי"ט ראשון בין בי"ט שני, וי"א כי כל פסולי' (שבמחשבה) [שבמשנה] לעניין ד' מינין שבלולב כולהו בי"ט ראשון קיימי דמדאוריית' הוא, אבל בשאר יומי דרבנן כשרי' לא שנא גזול ויבש ולא שנא שאר פסולי', וכדר' יצחק בר נחמני אמ' שמואל [ל' ע"א] לא שנו אלא בי"ט ראשון, אבל בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דפליג אדר' יוחנן הכא כרב אשי בתרא אוקים לכולה מתני' בי"ט ראשון אליביה, ועוד דלגבי אתרוג דנקבוהו עכברים [ל"ו ע"ב] בלישנא בתרא דאמ' רב אין זה הדר בניחותא דכשר, ואלו מתניתי' תנן [ל"ד ע"ב] ניקב וחסר כל שהוא פסול, ואוקים רב אשי למתניתי' בי"ט ראשון, הא בשאר יומי כשר, כדר' חנינא דמטביל ביה ונפיק, ומדקאי בי"ט ראשון כל פסולי דמתניתי' נמי בי"ט ראשון הוו, וכן פסקו בתראי, ובירוש' [פ"ג ה"ו] ר' יצחק בר נחמני בשם שמואל כל הפסולין אינן פסולין אלא בי"ט ראשון.
<h2>דף מה:</h2>
וראיתי באגדה, ולמה באתרוג שהוא דומה ללב לכפר על הרהור הלב, ולמה בהדס שהוא דומה לעינים לכפר על סקור עינים, הה"ד ולא תתורו, ולמה בערבה הדומה לשפתים לכפר על ביטוי שפתים, ולמה בלולב, אלא מה לולב אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים. אב"ן. וראיתי במדרש, כל המקיים מצות אתרוג ואגודתו כאילו קיים כל המצוות. ויר' לי שהרי אתרוג עם שלשת המינין עולין תרי"ג. אב"ן.
